אני רואה סרטון בפייסבוק שבו אופרה וינפרי מראיינת את אנטוני רובינס על טקס הבוקר שלו… סרטון מעורר השראה, אני מקשיבה ואומרת לעצמי… זה הכול כל כך הגיוני וכל כך מתאים לי, בא לי גם! אני אוהבת ללמוד דרך החוויה, להתנסות בדברים חדשים, לנסות ואז להתאים את הדבר למידותי כך שיהיה ‘תפור עלי’… ויהפוך להיות חלק ממני ומשגרת יומי.
אני קוראת לטקס הבוקר שלי -3*3*3*3
וככה זה הולך, בכול בוקר אני פותחת את המחברת שלי וכותבת:
שלוש תודות על מה שיש לי בחיי. כל פעם על משהו אחר, מה שעולה….דברים קטנים כמו טיפות הגשם שנצנצו על הפרח בבוקר וגרמו לי להתפעל וליהנות מהיופי או הגפן בגינה שצומחת במהירות מסחררת מיום ליום וגם על סיפור ששמעתי מהבן על אירוע בצבא שריגש אותי עד דמעות… גם בלי התרגיל הזה אני מוצאת את עצמי מודה על דברים בחיי ועדין, העצירה היזומה, השהייה, המחשבה על התודות שיש בי, היא מתנה. מפליא לגלות איזה שפע של תודות יש בנו וכמה נעים ומעצים פשוט להודות…. עצם אמירת התודה אומרת שיש על מה להגיד תודה, שאני לא רואה דברים כמובן מאליו, שאני נותנת מקום להכרת התודה בחיי… מבחינתי המעיין הנובע של התודות הוא ברכה גדולה!
כותבת על שלושה חלומות. בוחרת חלומות לטווח קצר וארוך, חלומות גדולים וקטנים, כל סוגי החלומות יתאימו כאן…. אני מדמיינת איך זה יהיה, איך אני אהיה שם…. בוחרת את האפשרות הטובה ביותר, התרחיש האופטימי, המרגש זה שמלהיב ומעורר תשוקה ומוטיבציה. אני כותבת את החלומות ולרגע אחד ממש מבקרת שם, ברגע שבו מתגשם החלום בדמיון. לכמה דקות אני עסוקה בלהמציא לעצמי עוד ועוד חלומות או בפיתוח והגדלה של חלומות שכבר נחלמו…איך תהיה פגישת המדיטציה בפיילוט שאני מריצה, רגע נבחר מהחופשה הבאה שלנו, רגע של צחוק בארוחה המשפחתית הבאה שבה נהיה כנראה כולנו ביחד, ועוד ועוד, ממציאה חלומות, מדמיינת אותם, נהנית מהם כבר כאן ועכשיו.
כותבת על שלושה מעשים של אהבה. יש לנו אהבה בחיינו, לאנשים לבעלי חיים, למקומות, ולפעמים אנחנו חושבים על אותה אהבה, על המשמעות שלה, על יופייה או על המחסור בה. ועדין – לאהוב זה פועל, וכשאוהבים, עושים מעשים של אהבה… אני חושבת וכותבת, איזה מעשים של אהבה אני יכולה ורוצה לעשות היום. מיד אני מוצפת אהבה ועולים רעיונות… ההודעה שאשלח למישהו מיקירי, מעשה משמח לחברה וכל מה שעולה. אני מדמיינת וכותבת.
לסיום אני עושה מדיטציה, המינימום שלי זה 3 דקות והרבה פעמים אני עושה מדיטציה במשך 5 או עשר דקות… מתרגלת מדיטציה שבה אני סופרת נשימות או שעוקבת אחרי מנגינה נעימה או כל מדיטציה אחרת. הדקות האלה הם מתנה ממני אלי, זמן שבו אני נותנת מקום לשקט, לרגיעה, למנוחה של התודעה, זמן של ניקיון פנימי שמאפשר לי לחזור לבית הפנימי שלי, להתחבר לשמחה, להתחבר לטוב…. זמן איכות יקר שלי עם עצמי.
כל מה שנדרש זה משהו בין 10-15 דקות להתחיל את היום…. ויום שמתחיל ככה הוא רך, מלא אהבה וחמלה ואנרגיה של טוב. אני שמחה שבא לי גם 😊 וממליצה לכם להצטרף.
עבורי הדקות הספורות האלה בפתיחה של היום, הם ההבדל שעושה את ההבדל.